Ngalénu
Ngalénu er ei bøn som blir sagt mot slutten av gudstjenesta i rabbinsk jødedom.
Tradisjonell tekst
עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית׃ שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת. וְלֹא שָׁמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה׃ שֶׁלֹּא שָׁם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם. וְגֽוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם. (שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לְהֶֽבֶל וָרִיק. וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ׃) | |
Ngalénu lesjabbéaḥ laAdón hakkól, latét gedullá lejoṣér beresjít. Sjelló ngasánu kegojé haaraṣót, veló samánu kemisjpeḥót haadamá. Sjelló sám ḥelkénu kahém, vegoralénu kekhòl-hamonám, (sjehém misjtaḥavím lehébel varík, «umitpallelím el-él ló josjíang.») |
Sobre nos para loar al señor de todo, para dar grandeza á forman Beresith, que no nos hizo como gentes de las tierras, y no nos puso como linages de la tierra, que no puso nuestra parte como ellos, y nuestra suerte como sus fonsados, (que ellos humillantes á nada y vanidad, y hazen oracion á Dio que no salva.) |
וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּֽחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא׃ שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם. וְיוֹסֵד אָֽרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים׃ הוּא אֱלֹהֵֽינוּ. וְאֵין עוֹד אַחֵר. אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ. וְאֶֽפֶס זֽוּלָתוֹ׃ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵֽׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יהוה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃ | |
Vaanáḥnu misjtaḥavím |
Y nos nos humillamos |
«Vejadangtá hajjóm, vahasjebotá el-lebabékha, ki ADONÁI Hú hAElohím, basjamájim mimmángal, vengal-haáreṣ mittáḥat; én ngód.» |
Y sabras oy, y haras tornar á tu coraçon, que .A. el el Dio en los cielos de arriba, y sobre la tierra de abaxo no mas. |